משאית בבעלות התובעת 1 (עיטים) נמכרה בידי מנהלה הנתבע 2 (דרעי) לנתבעת 1 (צור גל). המכירה הייתה במגרש מכוניות של הנתבעת 6 (משק סחר) בעוד מנהלה, הנתבע 5 (אלגלי), תיווך בין הצדדים לעסקה. העברת הבעלות על-שם הנתבעת 1 (צור גל) נרשמה במרשם של הנתבעת 4 (משרד הרישוי) באמצעות הנתבעת 3 (רשות הדואר). כל זאת בעוד לטובת התובע 2 (קמזון-קליין), שהיה מורשה החתימה של התובעת 1 (עיטים), נרשם משכון על המשאית ברשם המשכונות, כבטוחה להחזר הלוואה שהלווה לתובעת 1 (עיטים).
התובעים טוענים כי העברת המשאית אל הנתבעת 1 נעשתה שלא כדין תוך ביצוע עוולת גזל בידי הנתבע 2, תוך שיתוף פעולה עם הנתבעים 1, 5 ו-6 ועקב רשלנות הנתבעות 3 ו-4. מכאן תביעת התובעים לפיצוי בסך של 260,000 ש"ח, הכולל את שווי המשאית הנטען (140,000 ש"ח) ואת אובדן ההכנסות שנגרם לתובעים לטענתם, מהוצאת המשאית מידיהם (120,000 ש"ח).
השאלות הטעונות הכרעה הן ארבע אלו:
האחת, האם הייתה לנתבע 2 הרשאה למכור את המשאית לנתבעת 1 והאם חרג מהרשאה זו;
השנייה, האם נגרם לתובעים נזק כפועל יוצא ממכירת המשאית לנתבעת 2 בחריגה מההרשאה וככל שהייתה חריגה מהרשאה. אם נשיב בחיוב לשתי השאלות הראשונות, כי אז נידרש לשתי שאלות נוספות:
השלישית, האם העסקה מחייבת את התובעת 1 כלפי הנתבעת 1 על אף היעדר ההרשאה לבצעה;
הרביעית, האם מי מבין הנתבעים 3, 4, 5 ו-6 התרשל כלפי התובעים בכך שלא נקט את האמצעים הדרושים למניעת העברת הבעלות במשאית לידי הנתבעת 1.
א.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).
ב.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים בתובענה
3. התובעת, עיטים יזום בנייה ופיתוח בע"מ, היא חברה בע"מ העוסקת בהובלת בטון וחומרי בניין (להלן -
התובעת או
החברה). בתקופה הרלוונטית לתביעה, הייתה במלאי המשאיות של החברה משאית מדגם "דאף" 85, מספר רישוי 83-432-00 (להלן -
המשאית). בחודש אוגוסט 2002 נרכשה החברה התובעת בידי תומר וליאור קמזון, שהם בניו של התובע 2 (יצחק קמזון-קליין. להלן -
התובע), והם נרשמו כבעלי מניותיה בחלקים שווים.
התובע, שהיה מורשה החתימה של התובעת, הלווה כספים לחברה על-פי הסכם הלוואה שנערך ביום 20.1.2004, וכבטוחה להחזר ההלוואה נרשם ביום 11.2.2004 משכון לטובתו ברשם המשכונות.
הנתבע 2, שאול דרעי, ניהל את התובעת קודם לרכישתה על ידי בניו של התובע, ולאחר רכישתה המשיך למלא בה תפקיד של מנהל בכיר. על-פי הסכם שנערך בין הנתבע 2 לבין בניו של התובע, בבעלות הנתבע 2 33% ממניות החברה, זאת הגם שלא דווח על כך לרשם החברות.
4. במהלך חודש נובמבר 2003 החליט התובע למכור את המשאית וביצועה של העסקה הופקד בידי הנתבע 2, שהיה איש אמונו של התובע וגם ניהל בפועל את כל ענייני ניהול המשאיות של התובעת.
המשאית הועברה אל מגרש המכוניות של הנתבעת 6, משק סחר 68 ייבוא ויצוא בע"מ, העוסקת בקנייה ובמכירה של כלי-רכב משומשים וכן משמשת סוכנת מכירות של חברת תשתית ציוד ובינוי בע"מ (להלן -
חברת תשתית), שהיא יבואנית משאיות מסוג "דאף". הנתבע 5, דוד אלגלי, הוא המנהל של הנתבעת 6.
הנתבעת 1, צור-גל בטון בע"מ, היא חברה העוסקת באספקת בטון וטיט, והיא ביקשה לרכוש משאית נוספת. במהלך חודש דצמבר 2003 תיווך הנתבע 5 בעסקה למכירת המשאית לנתבעת 1.
על-פי חוזה מכר למכירת המשאית, מיום 29.12.2003, מכרה התובעת את המשאית לנתבעת 1 תמורת סך של 115,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ביום 21.1.2004 ניתנה לנתבעת 1 חשבונית מס של התובעת, המעידה על תשלום התמורה בסך של 135,700 ש"ח (115,000 ש"ח בתוספת מע"מ), ובסמוך למועד מתן חשבונית המס, הועברה החזקה במשאית לידי הנתבעת 1.
5. ביום 23.3.2004 הועברה הבעלות במשאית משמה של התובעת לשמה של הנתבעת 1. העברת הבעלות נעשתה בסניף הדואר של הנתבעת 3, רשות הדואר, ביישוב עומר, באמצעות מערכת מחשוב מקוונת המקשרת בין הדואר לבין משרד הרישוי (המדינה), היא הנתבעת 4. שינוי רישום הבעלות על המשאית נעשה על סמך ייפויי-כוח מטעם שני הצדדים, שהסמיך את מנהל הנתבעת 1, מר אבו סביתאן סולימאן (להלן -
מנהל הנתבעת 1), להעביר את הבעלות במשאית כך שתירשם על-שם הנתבעת 1. על גבי ייפוי הכוח חתם רואה חשבון בשם תמיר סבר, כדי לאשר את הרשאת מיופה הכוח לחתום בשם הנתבעת 1.
6. הצדדים חלוקים בשאלת תפקידו של הנתבע 2 בחברה התובעת ובשאלת היקף הרשאתו בכל הקשור במכירת המשאית. התובעים טוענים, שהנתבע 2 הוסמך לנהל משא ומתן עם הרוכשים הפוטנציאליים של המשאית, אך לטענתם, הוא לא הורשה לחתום על הסכם מכר ואף לא הורשה להעביר את הבעלות במשאית לידי צד שלישי ללא קבלת הסכמת התובעת. לטענתם, משלא נמצא רוכש למשאית, סוכם עם הנתבע 2 שימכור את המשאית בעסקת חליפין ("טרייד אין") לחברת תשתית בתמורה לקבלת משאית חדישה יותר ומערבל שיורכב עליה בתוספת תשלום של 130,000 ש"ח. אולם, כך לטענתם, בדיעבד נודע להם שהמשאית הועברה לבעלות הנתבעת 1, מבלי שניתנה הסכמת התובעת לכך ומבלי שהתובעת קיבלה לידיה את התמורה עבורה. לפיכך לטענת התובעים, עסקת מכירת המשאית נעשתה בהיעדר הרשאה, ועל כן אינה תקפה כלפי התובעת.
מנגד, טוענים הנתבעים, שהנתבע 2 קיבל הרשאה מהתובעת למכור את המשאית וכי קיבל את מלוא התמורה עבורה, ועל-כן במכירת המשאית לנתבעת 1, לא חרג הנתבע 2 מההרשאה שניתנה לו.
7. מספר ימים לאחר שהחזקה במשאית הועברה לידי הנתבעת 1, קיבלה התובעת לחזקתה משאית מדגם "דאף" 95 מספר רישוי 20-963-15, בשווי של 155,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובסך הכול 182,900 ש"ח (להלן -
המשאית החדשה), שאותה רכש הנתבע 2 עבור התובעת מחברת תשתית. חשבונית מס של חברת תשתית המעידה על קבלת מלוא הסכום (182,900 ש"ח) הוצאה לתובעת ביום 20.1.2004.
אין מחלוקת כי על המשאית החדשה הורכב מערבל בטון, אשר לא נרכש מחברת תשתית. גם אין מחלוקת כי מעבר לסכום של 130,000 ש"ח שניתן לנתבע 2 לצורך התקשרות בעסקת החליפין הנטענת עם חברת תשתית, לא שילמו התובעים כל תשלום נוסף לנתבע 2 או לחברת תשתית על חשבון רכישת המשאית החדשה.